היכולת להתבדח היא מתנה יקרה שלא ניתנת לכל אדם. לבוא עם בדיחה טובה ושנונה זה לא קל כמו שזה נראה אולי מבחוץ. הנה דוגמא טיפוסית: ישנם הרבה סופרים ומשוררים, וסופרים הומוריסטיים קטנים בהרבה. בחייו של כל אדם יכול להיווצר רגע בו אתה צריך לבוא עם בדיחה, לעודד את החברה המורכבת, לנטרל את המתח שהתעורר ולעודד את עצמך ואחרים!
מדריך הוראות
1
הבדיחה צריכה להיות ברורה לכל הנוכחים, או לרוב גדול. על סמך זה, בחר נושא מתאים. אנשים לא צריכים, מקשיבים לך, לנסות להבין: "על מה מדובר?" אכן, במקרה זה, ברור שהם לא יצחקו.
2
שימו לב במיוחד להגשה נכונה. בהירות הדיבור, האינטונציה, המחוות, הבעות הפנים - כל זה ממלא תפקיד עצום. אפילו הבדיחה הכי מצחיקה לא תגרום לכיף, אם אדם מדבר בצורה לא ברורה, אז מהסס מדי פעם, משתמש במילים טפיליות: "אהההה
", " אז
", " ובכן
"וכדומה. במיוחד עם פנים כל כך מתוחות, כאילו עברו בחינה קשה. תירגע!
3
בדיחה טובה דומה מעט לבלש מוכשר. שם, הקורא נמצא במתח עד הרגע האחרון, מנסה לנחש: מיהו הפושע? וב 99% מהמקרים זה לא מנחש נכון. באותו אופן, עם בדיחה: עליכם לסקרן את הקהל, לעורר בהם עניין אמיתי: איך זה ייגמר? ההנתק צריך להיות בלתי צפוי, במיוחד לאחר הפסקה שהושהתה בזהירות. האפקט גדול יותר.
4
אם במהלך הבדיחה אתה צריך להבהיר משהו, הסבר את זה - עשה זאת כמה שיותר קצר, בלי להתבלבל, בתחילת או באמצע הסיפור שלך.
5
בדיחה שהומצאה באופן מיידי, ללא הכנה, הרהור, כלומר מאולתרת, תשעשע במיוחד אנשים. הנה דוגמה טובה: פעם התיישב המדען הגדול לומונוסוב לנוח על ספסל בפארק. חלף עבר חצץ זהב לבוש להפליא, ששאל בבוז, כשהוא מביט בבגדיו הצנועים, המוכרים לפעמים של לומונוסוב: "מה, אדוני, המלגה מציגה?" - "לא, אדוני, הטיפשות מסתכלת פנימה!" - מייד שינתה את מיכאיל וסילייביץ 'וגרמה להתפוצצות צחוק מאחרים. כל פטרסבורג למחרת חזרה: "אה כן לומונוסוב!"
