המלה "חג" עצמה מעוררת זיכרונות נעימים, מתמלאת בחום, בשמחה. מושג זה קשור תמיד מקרוב למצב רוח טוב ולזמן שמח. אנשים אוהבים לחזות באירוע זה, נהנים ממהומה בחג, הם אוהבים להתפעל מיופייה של האקשן עצמו. אך יחד עם זאת, מעטים חושבים שחופשה אינה רק אירוע, תאריך או אירוע להתכנס, זו תופעה תרבותית שנחקרת ברצינות על ידי יותר מדור מדענים.
צורה עממית מסורתית של הרפיה. ניתן לתת הגדרה כה פשוטה למושג "חג". אם מדברים בשפה מדעית, חג הוא תופעה מיוחדת, המרכיב החשוב ביותר בחיי האדם, תופעה חברתית ותרבותית.
אפילו ניתוח קטן של מקור המונח "חג" בשפות שיש להן השפעה חשובה על ההיסטוריה של התרבות האירופית מראה כי החג קשור לריקודים, כיף, חגיגות, פולחן דתי, תאריכים חשובים בתולדות העם והמדינה. מלטינית אנו מכירים את המונח "פיאסטה" - חגיגות, והמילה הרוסית "חג" באה מקור התואר "סרק", שפירושו "לא תפוס".
ישנן מספר הגדרות למונח זה. אך כל החוקרים מציינים את טבעו הכפול של החג: הוא מכוון לעבר ומכוון לעתיד. בעזרת החג, החוויה המסורתית משוחזרת בכל פעם וכך מועברת בזמן מדור לדור. יש איחוד רוחני עם החיים ומורגש קשר עם האבות. באווירת חג, אדם מרגיש את עצמו כאדם וחבר בצוות יחיד. ישנה תקשורת קלה, שבלעדיה תפקודם התקין של אנשים אינו אפשרי.
מימי קדם, חג בתרבות זרם ממערכת חישובי לוח השנה ובאותה עת שלט במערכת זו. כלומר, חגים קלנדריים בנויים על בסיס זמן מחזורי טבעי ומשקפים את השלבים החשובים ביותר בחיי החברה האנושית. לכן, בתקופות של שינויים אפוקאליים, לוח השנה ומערכת החגים כולה הם שעוברים שינויים משמעותיים.
החג שובר את מהלך הזמן היומי: הוא מפצה על תענוגות בלתי נגישים ואף אסורים בימי חול. זה נמצא בצומת בין שתי דרגות של קיום אנושי: האמיתי והאוטופי (אשלייתי). בזמן החג החברה מאפשרת סטייה מהחוקים והנורמות - מוסרית, חברתית, ערכית. אנשים שקועים בעולם אחר שבו הכל אפשרי. במהלך תקופה זו נוצרת מערכת יחסים מיוחדת. ברגע שאווירה חגיגית, אנשים שונים זה מזה בהשקפות, באופי ובהתנהגות, מתחילים להתנהג בצורה דומה. אז חג לחברה הוא אמצעי להקלת המתח והוא פשוט הכרחי כדי לשמור על האיזון הפסיכולוגי של הקולקטיב האנושי.
הצחוק - דבר פשוט כל כך וחלק בלתי נפרד מהפיאסטה - ממלא למעשה תפקיד מפתח כתופעה תרבותית ופסיכולוגית. אזור הצחוק שנקרא בחברה הופך לאזור של מגע. בבלבול החגיגי נשמעת לרוב צחוק "חסר סיבות", המדבר על שמחה, שמחה. דוגמה חיה לכך היא קרנבלים. אדם מסוגל לבצע פעילויות רבות לבדו, אך לעולם לא לחגוג. חברי הקהילה האישית עשויים להגיב בצורה שונה במצבים קומיים שונים, אך הצחוק הכללי מביע הבנה הדדית, עצרת קבוצת אנשים ושוויון בלתי פורמלי ביניהם.
תאריכים ואירועים משמעותיים תמיד חגגו במעגל המשפחתי, הם בוודאי ביקרו במקדש והלכו "אל האנשים", ברחוב. כך באו לידי ביטוי בעקבות המסורות שבאמצעותן החברה מחפשת עמודי יסוד בלתי מוחשיים ליציבותה. ובאותו הזמן אנשים שואפים להפוך את הפנאי החגיגי למעניין יותר ועקביות יותר עם רוח התקופה.
החג מבוסס על מסורות מבוססות, השואף ללא הרף לתחייתם, לכן הוא מלווה בטקסים וטקסים, אך לעולם אינו מסתכם בהם בלבד. וכך תורם להתפתחות, חידוש והעשרת המסורות.
