משחק שידוכים הוא טקס חתונה רוסי ישן, הכרחי על מנת שמשפחות יסכימו על נישואין, והנישואים הטריים זוכים לברכת הורים. במהלך טקס זה נצפו סימנים ומנהגים שונים, שכמותם השפיעה על האושר והעושר בחיי המשפחה.
באזורים שונים בארץ השידוכים של הכלה היו מעט שונים, אך החלק המשותף היה זהה. השידוכים כללו העובדה ששדכנים הגיעו לקרובי משפחתה של הכלה והם ישבו לשולחן. הכינו פינוקים לחג ושני הצדדים החלו לנהל שיחה ארוכה ובמקביל דנו בכל הדברים החשובים ביותר.
היו מנהגים שונים של שידוכים, למשל, לא להראות לכלה זמן רב, עד ליום הכלה. במקומות מסוימים היו שלטים המבטאים את היחס של הכלה. לדוגמא, גורפת הרצפה מהסף פירושה רצון להתחתן, והכיוון לסף הראה כי השדכנים צריכים לעזוב.
המשחק הסתיים ביום כלה, אז הוצגה נדוניה למשפחת החתן. הנערה גם קיבלה את המשימה להראות את עצמה בצורה הטובה ביותר, אולם החלפת בגדים אלגנטיים הייתה אפשרית רק שלוש פעמים. כשהחגיגות הסתיימו, אמא של הכלה הביאה לחתן דבש מדלדל בספל. האמינו שאם בחור לקח לגימה אחת גדולה שבה היה שיכור דבש, אז הוא הסכים. אם הוא שתה מעט, הובן כי הוא ומשפחתו לא היו מוכנים להינשא.
הובן כי מתנות לשידוך הכלה ניתנו משני הצדדים. מצד החתן ניתן תכשיטים כלשהם, אך הכלה נאלצה להעניק מתנות לכל משפחת החתן. לחמות לעתיד וקרוביו של הבחור היו צעיפים יפים, לחמות ולקרובי הגברים ניתן פשתן לחולצות.
השידוכים המודרניים של הכלה הם מעט יותר פשוטים, ולו מכיוון שהשדכנים מגיעים כשהם מחכים, ואף אחד לא מתכוון לסרב להם. בסגנון מודרני, הכלה עומדת בפני המשימה לזכור את השדכנים בצורה חיובית. אתה יכול להכין נדוניה בעצמך לתפור משהו מסורתי וחגיגי. כעת ניתן לראות שידוכים כהזדמנות לאיסוף קרובי משפחה עתידיים על מנת לברר את פרטי החיים והתכניות העתידיות. רצוי שהכלה, כמו בימי קדם, תיראה כמו פילגש עתידית, תימנע מאלכוהול ותתנהג באיפוק.
